לאחרונה יצא ספר שסיקרן אותי-

הנושא שלו- איך איבדנו את היכולת לנשום נכון וכיצד נוכל לתקן זאת למען בריאותינו.

אין דבר מהותי וחיוני יותר לבריאותינו מנשימה. הספר נכתב על ידי עיתונאי, ג'ימס נסטור, ומשלב טכניקות נשימה עתיקות ביחד עם מחקר מדעי מודרני. 

בין היתר נבדקים הנושאים הבאים- כמה נשימות לדקה מומלץ? נשימה מהפה או מהאף? כיצד התדרדר תפקוד הנשימה עם השנים, איך בעיות שיניים וחיךמשפעיות על הנשימה, ומדוע אנחנו נוחרים. מהי נשימה משקמת, ומהי נשימה ארוכה ואיטית, שמתרגלים ביוגה אלפי שנים.

כוחה של הנשיפה לריפוי מחלות נשימה ושיפור תוצאות ספורטיביות. כמו כן נשימת יתר שיכולה לתקן בעיות עמוד שדרה, לרפא מחלות אוטואימוניות ואף לחמם אותנו.

כיצד האויר שאנו נושמים משפיע על כל רגע בחיינו.

מביאה פה כמה המלצות ותובנות, שאת רובם אנחנו מכירים, אבל יש גם כמה חידושים.

מבנה הלסת -תינוקות שהוזנו מבקבוק, ניזונו בתזונה רכה ולא לעסו מספיק, עלולים לשנות את מבנה קשתות השיניים והסינוסים ומערות הפה, דבר שמוביל לגודש אף כרוני וקושי בנשימה. אם הפה לא גדל לרוחב מספיק אלה לגובה ,יש פחות אויר באף ובמערות האף, יש יותר זיהומים, ומהר עוברים לנשימה מהפה. כשאין מספיק אויר אפשר להגיע לדום נשימה, ונחירות בלילה.

נשימה מהפה- לא טובה לבריאותינו. לחץ הדם עולה,  הדןפק מהיר יותר, הגוף מפרש את זה כמצב של מתח. יש יותר תופעות של אלרגיה, נשימה מהפה גורמת לאובדן כ-  40%מהנוזלים .

. כשישנים- כוח הכובד מוריד את הלשון והרקמות הרכות כלפי מטה, דבר היוצר עוד יותר חסימת דרכי האויר. נחירות ודום נשימה נהיים הרגל יומיומי.

נשימה מהאף מלחלחת, מנקה את האויר ומחממת אותו. הנחיריים פועמים בקצב משלהם. במהלך היממה משתנה הצד ממנו נושמים. ברפואה זה נקרא- מחזור נזאלי. הצד הימני הוא כמו דוושת גז, והנחיר השמאלי הינו מערכת הבלמים. משפיע גם על מערכת העצבים שלנו.(סימפטטית- מנחיר ימין, פאראסימפטטית- מנחיר שמאל).

כשנושמים מהאף יש יותר חנקן חמצני  בגוף (פי 6), דבר המגביר את הסירקולציה של החמצן והנעתו לתאים.

נשיפה- ככל שנפח הריאות גדול יותר- זוהי סגולה לחיים ארוכים. נשימה מלאה יותר= חיים מלאים יותר. מה שהטיבטים ידעו כבר מלפני שנים רבות – המערב מגלה עכשיו. כל תרגיל שמותח את הריאות ושומר על גמישותן יכול לשמר או אף להרחיב את קיבולת הריאות.

הסרעפת- שריר הכי חשוב בנשימה. בנשיפה הסרעפת עולה ודוחפת את האויר החוצה, בשאיפה היא צונחת למטה ומאפשרת לראות להתמלא. אדם רגיל משתמש בשיעור קטן , לפעמים רק ב-10%אחוז מיכולת הסרעפת. אם נגדיל את התנועה של הסרעפת ננשום יעיל יותר. מכאן גם ההבנה  שיש להאריך את הנשיפה כדי לנשום טוב יותר.

נמצא שהפחמן הדו חמצני שאנו נושפים הוא בעל משקל. ככל שנושפים יותר מורידים במשקל. לפחמן הדו חמצני יש השפעה רחבה על כלי הדם. כשאנו נושמים מהר ומכניסים יותר חמצן- מצב של היפר ונטילציה קל הנפוץ בבני אדם, אנו נהיים עצבניים, מבולבלים וחרדים. אם נושמים לאט, נעלמות התופעות הללו. מומלץ לנשום לאט , להעלות את הפחמן דו חמצני בגוף, ואז מרגישים טוב יותר, לחץ הדם יורד, והדופק יורד.

נשימה איטית – קצב הנשימה המומלץ הוא 6 שניות לשאיפה, ו-6  לנשיפה. קצב זה גם משמש כשאומרים מנטרה או תפילה. למשל בקונדליני - סה טה נה מה , או המנטרה- אום מאני פאדמה אום. גם אם מתרגלים רק 5-10 דק ביום, התוצאות תהיינה טובות מאוד.

מומלץ לנשום 5,6 נשימות בדקה.

עוד אימון שכדאי לנסות זה לנשום פחות. בשביל לא להכניס המון אויר בכל שאיפה. כמו לצום בנשימה. לבזבז פחות אנרגיה. מלמדים את הגוף לעשות יותר בפחות... לא תמיד זה נעים, לפעמים מרגישים עיקצוצים וחום בידים ובבהונות. כשנושמים פחות הדופק מואט, יתר לחץ דם מתאזן, וספורטאים מדווחים על שיפור הביצועים.

לעיסה- ככל שהאוכל נהיה מעובד, אנחנו לועסים פחות וכל הרקמות בפה ובאף שוקעות, דבר שחוסם את הנשימה. גם הלשון , אם היא רחבה ושוקעת פנימה יכולה לחסום את הנשימה. צוואר עבה יותר מכביד על הנשימה, וכן כל עליה במשקל. כשאנו לועסים היטב אנו מניעים את התפרים בגולגולת, ששם נוצרים תאי גזע. העצם תהיה חזקה יותר וצפופה יותר ואנחנו נראה צעירים יותר וננשום טוב יותר.

פראנה- ביוגה מדברים על הנשימה כאנרגית החיים. פראנה. במשך אלפי שנים פתחו שיטות לשמור על זרימת הפראנה דרך תנוחות היוגה השונות ונקודות הדיקור. הטכניקה הכי חשובה ליצירת פראנה היא הנשימה. כשאנו נושמים אנו מרחיבים את כוח החיים.

 

לסיכום כמה דברים:

סיגרו את הפה, נשמו דרך האף, האריכו את הנשיפה, לעסו היטב, נשמו יותר לפעמים ולפעמים עיצרו את הנשימה.

 

תירגול היוגה ככלל, והקונדליני יוגה שלנו בפרט - שם דגש על הנשימה.

בכל שיעור אנחנו מתרגלים את ההמלצות שניתנו.

אז כדאי להמשיך לתרגל, לנשום ולחיות.

 

בהצלחה!